בן מרגלית ואהרון. נולד בי"ד באייר תרפ"ח (4.5.1928) בתל-אביב. בבית הוריו, מראשוני עולי תימן, התחנך על אהבת העם וארצו. הוא למד בבית הספר "תלמוד תורה" לתימנים וכבר בצעירותו גילה כשרון בנגינה ובשירה, ניחן בקול ערב והתחבב על כל חבריו. היה צנוע בהליכותיו ועם זאת אמיץ לב. הוא הרבה לשוטט ברחבי הארץ ולמד להכירה ולאהבה. בשנת 1940, ימי מלחמת העולם השנייה, נהרג אביו בהפצצת מטוסים איטלקיים ושלמה הצעיר נחלץ לסייע לאמו, שהוטל עליה לשאת בעול פרנסת הבית. אחרי מלחמת העולם השנייה, עם גילוי ממדיה המחרידים של שואת יהודי אירופה והתעצמות המאבק האנטי-בריטי המזויין מצד מחתרות אצ"ל ולח"י, מצא הנער בן ה16- את דרכו ללח"י ומיד התבלט במסירותו למחתרת והשתתף בפעולות רבות ונועזות. בין תפקידיו במחתרת, יצא לאבטחת מדביקי כרוזים צעירים שתפקידם הפך למסוכן במיוחד לאחר חטיפת אלכסנדר רובוביץ בירושלים. בכ"ב בחשוון תש"ז (16.11.1946) נקרא לאבטח חוליית מדביקי כרוזים. מארב של שוטרים בריטיים גילה אותם, תפס אחד מהם והובילהו לתחנת משטרת דיזנגוף. בניסיון לשחרר את העציר, הסתער שלמה על התחנה, ירה באקדח למוות בשוטר בריטי ונטל ממנו את נשקו, אך נפצע פצעי מוות בכדורים שהומטרו עליו מן הבניין. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבנחלת יצחק ליד תל-אביב.